דירת ארבעה חדרים בהוד-השרון.

הכל התחיל מסדר בחדרי הילדים. הבת ארבע כבר לא ממש בעניין של ורודים, בן ה-11 כבר רוצה חדר משלו, והאמצעי - אמצעי. זורם עם השאר...

ואז התחלנו לדבר על הסגנון שהתחדד עם השנים, הצרכים והרצונות, ומכאן נוצר הצורך העז לשנות ולהתאים את הדירה.

הפרקט למינציה שהיה בדירה, שזור באריחים מצויירים בפינת האוכל - הוחלף לפרקט עמיד יותר עשוי בטכנולוגיה מתקדמת. מאריחים המצויירים נפרדנו גם כן. ובכך, על-ידי משטח פרקט אחיד בכלל החלל הציבורי יצרנו אשליה של מרחב רב.

חזיתות המטבח טופלו ונצבעו בגוון "תכלת קרח" (ice blue), וידיות המטבח הוחלפו גם כן לידיות נוחות ועגולות, בגוון שחור.

לקבלת מראה תעשייתי ומעודכן.

גוף התאורה במטבח הוחלף מפלורונסט מלבני ופס צבירה שחור עם ספוטים שמפזרים את התאורה בצורה האידיאלית לחלל.

ספת הסלון נשארה (לעת עתה) אך את סביבתה החלפנו כליל: שידת המידה הוחלפה, הוכנס עציץ סנסוויריה ענק ונהדר, ורכשנו ארט מתכת לקיר גב ספה.

בסמוך, מבואת הכניסה התחדשה בקונסולת כניסה מתכתית בגוון שחור גם כן. איתה, אלמנטים דקורטיבים.

קיר נמוך שחצץ בין פינת האוכל למטבח, והיווה כנישה למחשב הפונה למטבח - ירד כלא היה.

את פינת העבודה עבורה ועבור הילדים מיקמנו בנישה במסדרון. כאילו מעולם חיכתה לנו שם, בדיוק בגודל... 

יצרנו מידוף עדין ולא עמוס, עם שולחן עבודה עליו המחשב. במיקום ציבורי מוצנע, כך שבני הבית יכולים לשבת בנוחות וללא מגבלות, ואף באופן שקט ורגוע יותר מכפי שהיה עד היום.

חדר השינה של בת הארבע, הפך לחדר שינה של ילד מקסים ומיוחד במינו.
אז מה הוא ביקש בשיחת התחקיר ביננו?
חדר כייפי, רגוע כזה, נעים, שירגיש בו שלווה. שיהיה מקום ליצירות שלו (לסליים בעיקר...), שתהיה לו אפשרות לקרוא במיטה אך גם תאורה נעימה בחדר.

ואוהב נורא צבע ירוק, וקקטוסים.

צלמת: טלי מאייר

מנימליזם אורבני

הוד-השרון