הבנות גדלו, והבית – כמו המשפחה – היה זקוק להתבגר יחד איתן. זוג מהנדסים באמצע שנות הארבעים לחייהם, עם שלוש בנות מתבגרות וסדר יום דינמי, ביקשו להישאר בשכונה האהובה עליהם בהוד־השרון, אך גם ידעו: הבית הקיים חייב לעבור שינוי מהותי. עם מבט מפוכח וניסיון חיים שמכתיב בדיוק מה חשוב – ומה פחות – יצאו לפרויקט של שיפוץ כולל, שהתמקד ביצירת פתרונות אחסון מתוחכמים, מקלחות נוחות, וחללים גמישים שמתאימים לחיים עצמם. וכשכל זה נעשה עם עין עיצובית חדה ותשומת לב לפרטים הקטנים – הבית הפך שוב למקום שאוהבים להיות בו. 

​

המטבח: לא ניתן להזיז קירות, אז הזזנו את כל החשיבה.

באזור המטבח, אילוצי תכנון לא איפשרו לבצע שינויים מבניים – מדובר בקירות חוץ ותמך. אבל זה לא מנע את היצירתיות: המטבח תוכנן מחדש עד רמת המילימטר, תוך שמירה על הקיים וניצול מקסימלי של המעטפת.

המרחב חולק לשלושה צירים פונקציונליים ברורים:

• ציר כיור תחת חלון גדול שמכניס אור נעים

• ציר כיריים שתוכנן כמשטח רציף עם אי גדול ונוח, שהפך למרכז החיים המשפחתי

• ציר גבוהים המאכלס את כל מכשירי החשמל בצורה מוסתרת אך נגישה
   

בנוסף לשלושת צירי המשולש הקדוש של המטבח, הוספנו מזווה מגירות נוסף שהוא חלק מנגרות מורכבת שמתחילה מארון הכניסה, ודלת בקו אפס המובילה לשירותי האורחים.
השילוב בין תכנון פונקציונלי, חומריות מאוזנת ונגרות מותאמת אישית – יצר מטבח שעובד נהדר, מבלי לזוז מהקירות הקיימים. לימונים? יצאה מהם לימונדה עיצובית.

 

שירותי האורחים שהתחבאו – הפכו לפנינה מעוצבת.

הכניסה לדירה הייתה אחד האזורים הבעייתיים ביותר. שירותי האורחים היו צפופים, לא מזמינים, והפכו למחסן של ממש, בין דלת הכניסה למטבח. ארון החשמל ותקשורת מוקמו ממש מול הדלת, מעליהם נתלו מתלים מעילים וחפצים נוספים שיצרו תחושת עומס ומבוכה בכניסה.

הפתרון היה תכנון נגרות מוקפד ורב-תכליתי: מערכת ארונות בהתאמה אישית שמצדה האחד יוצרת ארון כניסה אסתטי, ומהצד הפונה למטבח – מזווה מרווח ופרקטי עם מגירות שקופות. במרכזה – דלת נסתרת לחלוטין, המשתלבת באופן מושלם עם חזיתות הארון. מאחורי הדלת מתגלים שירותי האורחים החדשים, שחופו באריחי פורצלן בהירים ממפעל איטלקי יוקרתי, ליצירת תחושת גודל, ניקיון ואלגנטיות – שלא מסגירה לרגע את ההיסטוריה של החלל הזה.

 

חלל מבוזבז הפך לחדר עבודה מזמין.

בקצה המסדרון, בין חדרי הבנות, נמצא חלל ריק – פינה שלא שימשה דבר. כלומר, ביומיום היו בה חפצים, כרוסה קטנה, ערימות של כביסה ועוד כמה חפצים שתמיד צריך להניח איפשהו בבית.
במקום להותיר אותה כך, התקבלה החלטה להפוך אותה לחדר עבודה שקוף למחצה, באמצעות מחיצת זכוכית גלינה . הבחירה בזכוכית חרוצה אפשרה שמירה על פרטיות יחסית, מעבר אור טבעי, ואיזון בין סגירות לפתיחות ויזואלית. לתכנון הצטרפה תשתית מיזוג ותאורה נפרדת, כך שהחלל הקטן מתפקד באופן מלא – עם אסתטיקה נינוחה שממשיכה את שפת הבית כולו.

 

חדר רחצה לבנות – בשלות עיצובית.

חדר הרחצה ששירת את הבנות בעבר כבר לא ענה על הדרישות.
נפרדנו מהאמבטיה וחדר שירות עבור כביסה סטנסרטי כפי שקבלנים נוטים לעשות. פתחנו את החלל ולמעשה – איחדנו בין שתי הפונקציות על-מנת להרוויח חלל רחב ידיים וגדול יותר.
בתכנון החדש נוצר מקלחון מרווח ומעוצב, לצד אזור שירות לכביסה עם נגישות מלאה. השפה העיצובית המודרנית שומרת על קווים נקיים, צבעוניות רגועה, וחומרי גמר שמזכירים יותר מלון מאשר בית סטנדרטי – אבל עם פונקציונליות של יומיום.

 

סוויטת ההורים: נוחות שהיא לא מובן מאליו.

חדר ההורים עבר שינוי משמעותי: חדר הארונות המקורי נהרס, וחלקו סופח לחדר הרחצה, מה שאפשר תכנון של מקלחון מרווח ומפנק במיוחד. חדר הרחצה עוצב בגוונים בהירים ותחושת ספא, והפך לחלל של ממש בתוך הבית. בחדר השינה הותקן ארון קיר מרצפה ועד תקרה, אשר מחליף את חדר הארונות הישן ומעניק שפע אחסון – בקו עיצובי מינימליסטי, בהתאמה מושלמת למיטה ולחלל כולו.

 

אחסון נסתר – בכל מקום בו ניתן.

במסדרון הראשי הוטמעה נישה בעומק 60 ס"מ שהפכה ל־ארון שירות חכם ומוסתר.  תכננו אותה משארית חדר הארונות בחדר השינה של ההורים. בעצם, חילקו אותו לשניים – חלקו האחד סופח לחדר הקחצה שלהם, והשני – למסדרון. בתוך נגרות הנישה החדשה אשר פונה למסדרון הוסתרו ספק האינטרנט, אחסון לשואבים, חומרי ניקוי, וגם אזור תלייה כפולה לבגדים. פתרון בלתי נראה לעין – אבל מאוד מאוד מורגש בשגרה.

 

הפרויקט הזה מציג איך תכנון מדויק, נגרות מותאמת, וחשיבה יצירתית בתוך מגבלות קיימות יכולים להפוך דירה סטנדרטית לבית שהוא 100% מותאם לדיירים בו. כל אזור – מהכניסה ועד למטבח, מהמסדרון ועד חדרי הרחצה – עבר תהליך של הבשלה והתאמה, עם תוצאה שמרגישה נעימה, חכמה, ונכונה. בדיוק כמו שחיים בגיל הזה צריכים להיות.

​

לכתבה בוואלה! בית ועיצוב.

סטיילינג לצילום : יעל גאון

צלמת : אורית ארנון